<h1>תניא רבתי סימן ל"ב</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ואין קורין את ההלל אלא בתפלת שחרית. ואין קורין את ההלל למפרע. דאמר קרא (שם קי"ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. כשם שאי אפשר לשמש לזרוח מן המערב כך אין קורין הלל למפרע.
<h2>דף כב:</h2>
מנהגנו בליל ראש חדש כשרוצין להתפלל תפלת ערבית בלחש. להכריז בקול ולומר זכרו ראש חדש. כדי להזכיר לצבור יעלה ויבא בתפלת לחש. והצבור עונין לששון ולשמחה לסימן טוב, לפי שהוא תחלת החדש וכדי להיות הנשים זריזות להפסיק מלאכתן מעתה. ומה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש. מפורש הטעם בברייתא דרבי אליעזר. כשאמר אהרן (שמות ל"ב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם. שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן. אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל. ונתן הקב"ה שכרן של נשים בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים. ולעולם הבא הן עתידות להתחדש שנאמר תתחדש כנשר נעוריכי. ירושלמי נשיא דנהגין דלא למעבד עבידא בריש ירחא ודלא למעבד עבידא באפוקי שבתא עד דתתפני סידרא ובשני ובחמישי עד דתתפני תעניתא מנהג. לפי שכל הדברים תלו אותן במנהג. ומאחר שנהגו בו שלא לעשות מלאכה אין מתירין להן. וכשאנו עושים ראש חדש שני ימים נהגו הנשים שלנו לעשות מלאכה בראשון ולא בשני.
